הצהרת אמן – גדעון שני

עבודתי שואבת את חומריה מיופים הקסום והרומנטי של נופי הדרום , שהתוודעתי אליהם לראשונה בעת שרותי הצבאי ומאז, במשך למעלה מ-50 שנה, הפכו להיות סביבת חיי הפיזית, המנטאלית והרגשית.

המפגש שלי עם הנוף הוא מפגש של שייכות ומחויבות ולא של צופה מהצד. שייכות להיסטוריה של אבות אבותיי שנדדו כאן לפני אלפי שנים. שייכות לתושבי המדבר שנדדו לכאן לפני מאות שנים, שייכות לתושבים הגרים כאן כיום ושייכות ליופיים הטהור והבראשיתי של מרחבי הנגב,  מהמכתש הגדול על צבעיו וצורותיו הקוסמיות ועד לנופי סדום המטילים אימה וכישוף על המתבונן.

תהליך עבודתי מתבצע בכמה שלבים.  בין אם אני מתחבר למראה הנוף כפי שהוא משתקף מחלון חדרי, ובין אם אני יוצא אל הנוף כדי להתקיים בו ולתפוס את צבעיו ומרקמיו, אני נוהג לצלם את מושא ההתבוננות ממספר זוויות , לאחר-מכן אני רושם את  קווי המתאר של החוויה החזותית, ורק מאוחר יותר  מנסה לבטא את החוויה,  באופן ריאליסטי התרשמותי,  בשכבות של צבעי שמן.

צבעי השמן  משקפים טוב יותר  את חווית האור המסנוור של המדבר ואת מגוון הצבעים שמקרין ים המלח, והמכתש הגדול. הפלטה שלי, לפיכך , נעה בין הלבן והצהבהב המונו כרומטי,  האופיינים לגבעות הסובבות את באר-שבע, לבין צבעי האדום השחור, החום והוורד,  השזורים בצבעי ההרים והאבנים הקדומות של אזור המכתש הגדול בואכה ים המלח, כביש הערבה ואילת.

סיפורי התנך מרתקים אותי כאמן, מבחן המים של השופט גדעון, טכסיסיו הצבאיים, פשיטת הלילה על המדיינים וסיסמתו "ממני תיראו וכך תעשו" המתנוסס בכניסה לבית הספר לקצינים של צה"ל הביאו ליצירת פסלי "גדעון".

שמשון הגיבור, סיפורי גבורתו מתרחשים בדרום, ענק יהודי המצליח שוב ושוב להערים על הפלישתים ועם לחי חמור טריה להכות מאות מהם,

גם סיפור האהבה תאווה  האכזר של דוד ובת שבע הפך לפסל.

ואי אפשר ללא סיפורה של אשת לוט שלא התאפקה, סובבה ראשה אחורנית והפכה לנציב מלח.

דרך פסלי העשויים ברונזה ושרפים ומתארים ארועי  תנך אני משלים את הקשר החזק כל כך שיש לי עם האדמה והתושבים.